אור ביגר מנהלת הקהילה בתל אביב והעובדת ה1 בחברה- מובילה את תחום המוצר והקהילה ב AVIA HOME

להזדקן בבית, אבל ממש לא לבד: כך אנחנו מדמיינים מחדש את השליש השלישי

לכולנו יש את המקום הזה – הבית. הפינה עם הספרים האהובים, הריח של הקפה בבוקר, השכנים המוכרים, המכולת והזיכרונות שקירות הבית אצרו בתוכם במשך שנים. עבור רבים מאיתנו, היכולת להמשיך לחיות בבית שלנו היא לא רק העדפה, היא צורך עמוק. המספרים לא משקרים - למעלה מ 90% מהאוכלוסיה בישראל מזדקנים בביתם. אבל בואו נודה באמת – להזדקן בבית זה אתגר.

זה לא רק עניין של תחזוקה או בירוקרטיה; זה האתגר של הלבד. של השעות השקטות מדי ביום, של התחושה שהעולם בחוץ רץ קדימה מהר מדי, של הצורך לדעת שיש למי לפנות כשמשהו בבית מתקלקל, או כשצריך ליווי מול המערכות המורכבות של החיים בלי להרגיש ש"נופלים על הילדים".

באביא, אנחנו מבינים את ההכרח במענה שמאפשר הזדקנות מיטבית בבית על ידי כוחה של קהילה מקומית לבנות ובני הגיל השלישי.

כשאני מסתכלת על חברי הקהילה שלנו, אני רואה אנשים מדהימים, אנשי עשיה ותרבות שאין שום סיבה בעולם שלא ימשיכו להיות להיות רלוונטיים, מעורבים ומשפיעים. הם לא מחפשים "טיפול", הם מחפשים איכות חיים. כשאנחנו בונים קהילה באביא, אנחנו לא רק מתכננים אירועים ביומן; אנחנו בונים רשת של ביטחון ושייכות, מקום לתרום ולהתרם.

המטרה שלנו היא לאפשר לכל חבר וחברה ליהנות מהעצמאות שלהם, בידיעה שיש להם גב. זה מתחיל בהיכרות עמוקה – אנחנו באמת לומדים את האנשים שמצטרפים אלינו. אנחנו יודעים מי אוהב מוזיקה קלאסית, למי יש קושי בבירוקרטיה רפואית, ומי פשוט חייב מישהו שידבר איתו על הספר האחרון שקרא. ההכרות המעמיקה עם כל החברים מאפשרת למנהל או למנהלת הקהילה את האפשרות לסייע באופן אקטיבי לייצר חיבורים בין אנשים.

הביטחון שמישהו מכיר אותך

אחד הדברים המרגשים ביותר שאני שומעת מהחברים שלנו הוא המשפט: "הידיעה שיש לי לאן לפנות נותנת לי המון ביטחון". זה הלב של מה שאנחנו עושות. זה לא שירות לקוחות מנוכר, זו מערכת יחסים. זה אומר שיש מי שמקשיב ומסייע אפילו בהמלצה על חבר לבילוי.

זה השקט הנפשי לדעת שאתה לא צריך להתמודד עם הכל לבד. כשיש מישהו שמכיר אותך, שיודע מה חשוב לך ומה מטריד אותך, העולם נראה פחות מאיים ויותר מזמין.

‍

הזדקנות בבית עלולה להיות בודדה, אבל עם אביא היא הופכת להזדמנות להכיר אנשים חדשים, בדיוק בנקודה הזו בחיים שאם נהיה כנים יש בה גם מידה של אכזריות. תקופת חיים בה מאבדים לרוב חברים וחברות שהלכו איתנו תקופה נכבדת זו גם התקופה שאין באמת הזדמנויות להכיר חברים חדשים. כבר לא מחליפים מקום לימודים או עבודה או מסגרת של הילדים. אפשר ללכת להרצאה או להצגה - אבל זה לא באמת מסגרת להכרות חברית ובסוף, חוזרים הביתה ללבד. חברי הקהילה שלנו מספרים שהמסגרת שאנחנו מציעים היא ה"דחיפה" הקטנה שהם צריכים כדי לצאת מהבית ולהכרות מעמיקה עם אנשים בסביבה שלהם, מגלים תחומי עניין משותפים ויוצרים חברויות חדשות שממשיכות הרבה מעבר למפגשים הרשמיים.

אנחנו רואים חברים שמארחים חברים, כאלו שיוצאים יחד להצגות, כאלו שתומכים זה בזה בתקופות מאתגרות. זו קהילה במלוא מובן המילה – כזו שבה כל אחד מוצא מקום לתרום מעצמו, להרגיש רצוי, ובעיקר – להרגיש שייך.

בבית, עם האנשים הנכונים סביבך, כל יום הוא הזדמנות חדשה.